יום שישי, 24 בפברואר 2017

רי"ש

אני חושש שהר' הזו פסולה משום שינוי בולט בצורתה [יש כאן גם תרתי לריעותא].

פסיעה לבר מדי ארוכה


שאלה:  אם יש ההי"ן בשמות קודש שהרגל שמאל [פסיעה לבר] ארוכה. מה לעשות?

תשובה:  אם זה במקום א' או שנים - קל לתקן ע"י הארכת רגל ימין מעט עד שהשמאל לא תבלוט כל כך כלפי מטה [יש לקדש את השם בתיקון זה].
אבל אם זה בהרבה מקומות בספר יש לשאול תינוק על כמה דוגמאות בולטות של מקרה זה - אם קורא ה' הן כשרות, ויש להשאירן כך. ואם יקראן ק' או יטעה ולא יוכל לקרותן - אזי משורת הדין יש לגנוז ספר תורה זה, ולא לתקן השמות כולם [או רובם] משום שיהא הכתב מנומר, ובפרט בשמות הק' שזה גנאי גדול.

יום חמישי, 23 בפברואר 2017

תי"ו פסולה

התי"ו הזו אין לה בליטת רגל שמאל, ולכן פסולה לגמרי. היא מין חי"ת.

יום שלישי, 21 בפברואר 2017

קרע במעברתא

יש קרע במעברתא והרצועה נמשכת החוצה משם. התפלין כשרות, כי אין שיעור לרוחב המעברתא [כלומר, אינה צריכה להיות רחבה כמו רוחב התיתורא]. ומותר להדביק או לתפרה, ואפשר להדביק עליה עור כשר לחזקה.

יום שני, 20 בפברואר 2017

מתוייגת כהלכתה

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף ה

וכתבתם דרשו חכמים שיהא כתב תם ושלם שלא תדבק אות אחת בחברתה אלא כל אות תהא מוקפת גויל מכל רוחותיה ותהא מתוייגת כהלכתה כמו שיתבאר בסי' ל"ו.
***
ביאור:
א)  רבינו מבאר כאן שתי הלכות הנלמדות מדין וכתבתם כתב תם ושלם, א. דין היקף גויל, ב. דין התגין. ומקור הדברים בטור שלומד מדין כתב תם ושלם שתי הלכות אלו, אלא שהטור מוסיף [גם] שלא יחסר קוצו של יו"ד. כלומר, כל הלכות הללו נלמדות מדין כתב תם ושלם.
וצ"ע, דרבינו ציין לעיין בסי' לו, ושם מבואר דאין התגין מעכבין לפסול [כסברת הרמב"ם ושו"ע שם, ודלא כסברת ר"ת והטור [ביורה דעה הל' ס"ת] הסוברים שתגי שעטנ"ז ג"ץ מעכבין]. ואם כן לכאורה יתן הדין דכמו"כ דין היקף גויל אינו מעכב, כדין תגין, דמאי שנא דין כתב תם זה מזה?
ולכאורה העתיק רבינו כאן סברת הטור [ור"ת] אבל למעשה לא פסק כמותם בענין התגין, כלומר דלרמב"ם ילפינן דין היקף גויל מכתב תם [כמבואר במנחות כט] אבל תגין לא ילפינן כלל. ומה שהעתיק רבינו כאן גם דין תגין, הוא להודיע מקור דין תגין לשיטת ר"ת [אלא דלא פוסק כן לעיכובא, אלא רק לכתחלה, כפי שציין לסי' לו].
וזה דוחק, דיעתיק רבינו בסתם שיטה שלא כהלכה.

ב)  ויש לדקדק למה רבינו השמיט דין השלישי שכתב הטור "שלא יחסר קוצו של יו"ד" [וכן העתיקו רמ"א כאן], שזה נלמד מדין כתיבה תמה כמבואר במנחות כט. והרי רבינו פוסק בכמה מקומות דקוץ שמאל מעכב, וא"כ אדרבה היה כותב שתי הלכות הנלמדות בגמרא מדין כתב תם ושלם שהוא פוסק בשו"ע שלו שמעכבין מדין כתיבה תמה [אלא שזה לא היה אליבא דכו"ע ממש, כי בפשטות הרמב"ם ושו"ע לית להו סברת ר"ת].

ג)  ונראה לי דרבינו כתב הדין "מתוייגת כהלכתה" על פי כל הדעות, גם לדעת הרמב"ם ושו"ע.
דבגמרא מנחות כט נלמד מדין כתיבה תמה שתי הלכות, א. שלא יחסיר קוצו של יו"ד, ב. דין היקף גויל. וכן כתב הרמב"ם בריש הל' תפלין שאם חסר קוצו של אות אחת פסול מן התורה משום כתיבה תמה ושלמה, הרי סובר גם דין הא'.
כלומר, אע"פ שקרוב הדבר דלית להו לרמב"ם ושו"ע סברת ר"ת דקוצו של יו"ד היינו השמאלי היורד מעכב, שהרי בשו"ע השמיט דבר זה. מ"מ ס"ל דין הגמרא דקוצו של אות אחת מעכב מדין כתיבה תמה, והיינו קוץ שהאות משתנית צורתה מחמת חסרונה, כגון רגל ימין של היו"ד [כפירש"י].
וקוץ זה קורא לה רבינו תג, כי תג וקוץ היינו הך. ולכן העתיק רבינו לשון הטור ומתוייגת כדינה, ולא הוסיף [גם] קוצו של יו"ד, כאן. דאע"פ שהטור העתיקם כשתי פרטים, באמת לסברת ר"ת והטור דין אחד להם, קוצו של יו"ד ותגי שעטנ"ז ג"ץ מעכבין משום קוצי האותיות, כמבואר בדברי ר"ת המובא בראשונים, דלמד ר"ת עיכוב שעטנ"ז ג"ץ מקוצו של יו"ד. וא"כ דין ומקור אחד להם בכתיבה תמה.
אמנם לרמב"ם [ושו"ע] קוצי האותיות שמעכבין, היינו קוצין המחסרים צורת האות [כגון רגל ימין של יו"ד, ותג הבי"ת לפי שיטת אדמו"ר הזקן בסי' לו בצורת אות ב, וכדומה].

ונמצא כו"ע מסכימים לדין כתיבה תמה ושלמה, דבעינן מתוייגת כהלכתה ומעכבת [כדין היקף גויל שמעכב]. אלא שלשון "מתוייגת כהלכתה" מתפרש לשתי השיטות שונה, לרמב"ם מתוייגת בקוצו של אות המשנה צורתה, ולר"ת וטור [גם] בקוצו של שמאל של היו"ד ותגי שעטנ"ז ג"ץ שהן תוספות לאות, ובכל זאת גם המה מעכבים מדין כתיבה תמה.

יום שישי, 17 בפברואר 2017

זיי"ן ראש רחב, חי"ת ראש שמאל כדלי"ת

ראש הז' רחב ביותר כשיעור גגות שאר האותיות. אני מסתפק האם זה פסול משום שינוי בצורת האות, או שמא אם תינוק יקראנו אפשר להכשיר בדיעבד. 
ז' כנ"ל ראשה רחב ביותר.
החי"ת ראש שמאל ממש דלי"ת - לשיטת שו"ע אדמו"ר הזקן [סי' לו אות ח] זה פסול. [ובפשטות לדעתו לא מהני תיקון בזה שלא כסדרן בתפלין ומזוזה].
גם ראש הנו"ן פשוטה [מצד ימין שבתמונה] רחב מדי. אמנם זה נראה להכשיר בדיעבד.

יום שלישי, 14 בפברואר 2017

נו"ן פשוטה

הנ"ן הזו לוקה במספר בעיות.
א. היא קצרה מעט, ב. גגה רחב מעט [בפרט ביחס לארכה] - ועלולה להתדמות לזיי"ן.
ג. הרגל מחובר יותר לצד שמאל, ואינה באמצעה.
אעפ"כ נראה שמועיל קריאת התינוק להכשירה [בדיעבד].

יום שני, 13 בפברואר 2017

כ"ף כפופה

הכ"ף כשרה, כי אינה מרובעת לגמרי בזוית חדה למטה, ותינוק קוראה כ"ף [תינוק אכן נשאל וקראה כ"ף].

יום חמישי, 9 בפברואר 2017

פ' והיה אם שמוע של רבינו תם - נמצא בבית של רש"י

שאלה:  הביאו לי תפילין רש"י לבדיקה, הפרשיות היו מונחות בבתים לפי סדר רש"י, אבל הפרשה 'והיה אם שמע' היה של ר"ת. כלומר, היה לה ריוח בסוף כמו שמשאירים לר"ת. היהודי שנתן את התפלין לבדיקה מניח רק תפלין רש"י. 
א)  האם הוא יצא חובת תפילין עד היום?
ב)  האם מותר למחוק את המילה האחרונה ולהאריך את האותיות עד סוף השורה?

תשובה:  נלע"ד [בהסתמך על ספק האם אי פעם הניחום כר"ת, דבר שלא נראה כל כך במקרה הזה. וגם אם כן הניחום פעם כר"ת, לא פשוט כלל לומר שמי שעבר על דין מורידין להוריד תפלין דר"ת שכבר הניחום כן, ולעשותם רש"י, שאינו יוצא ידי"ח מצות תפלין דרש"י] דיצא ידי חובתו בהנחת תפלין כדין.
מכיון שההנחה הפשוטה שלי [במקרה זה שמעולם לא הניחום בפועל כר"ת, ובצירוף ספק בדין מורידין הנ"ל] מותר למחוק את התיבות האחרונות על הארץ ולהאריכם שיגיעו עד סוף השיטה [כנהוג בתפלין דרש"י] - אם ירצה.
פשוט שגם אם לא ימחקם התפלין כשרות, כי ריוח שלאחר על הארץ אינו פוסל, כמבואר בפוסקים.
****
קיצרתי בביאור כמה ספיקות שיש במקרה זה בדין 'מורידין', והעיקר שאם באנו לחשוש שהיו פעם בתפלין ר"ת ממש ואחר כך הוחלפו, יש חשש יותר שמא הם שלא כסדרן. ומכיון שהמגיהים הם בחזקת כשרות, ההנחה הפשוטה [כל עוד לא הוכיח אחרת] שהסופר שהניח הפרשיות בבתים עשה כדין, ולא עשה טעות או איסור.

יום שלישי, 7 בפברואר 2017

נו"ן פשוטה נוגעת למטה לגג ה"א

יש פוסלים משום שלרגע נעשית הנו"ן - כפופה.
ראה מה שכתבתי בענין זה - תחת התוית: נגיעה מאות בשיטה עליונה לתחתונה.
[התוית נמצא בסוף העמוד הזה, ואפשר להקיש עליו ויפתח התוית כולל כל המאמרים הנ"ל]

יום שבת, 4 בפברואר 2017

שאלות על צד"י

 מועיל שאלת תינוק.
גם בזה נראה לי שמועיל שאלת תינוק [ואם יקראנה צ' לתקן לפי האפשר].

יום חמישי, 2 בפברואר 2017

שאלות קשות - בצורת האות

עיקר השאלה היתה על הנו"ן - נראה לי שהיא פסולה, כי נעשית מין בי"ת וכ"ף ולא נו"ן.
אח"כ שמתי לב שיש עוד בעיה גדולה על האלפי"ן - רגל האל"ף הוא, א) מין גולם, ב) אין לו שיעור עובי יו"ד [שהרי רגל שמאל של ה"א צ"ל לכל הפחות כשיעור עובי היו"ד כמלוא אות קטנה, ומאי שנא רגל האל"ף?].

שאלה בקידוש הכתיבה

שאלה:  סופר התחיל ס"ת חדש ושכח אות במילה בראשית, וקודם כתיבה אמר [שהוא כותב] 'לשם קדושה' וכן האזכרות 'לשם קדושה'. ושלח למחוק את השורה הראשונה שכתב, וכאשר חזר לכתוב מחדש לא הזכיר [שוב] 'לשם קדושה'.
האם אמירתו הראשונה הועילה, או דילמא כיון שמחק הכל חשיב ככותב עכשיו ספר חדש, וכיון שעכשיו לא קידש - כל מה שכתב בפעם השניה פסול?

תשובה:  לענ"ד לא הועילה אמירתו הראשונה אלא היא בטלה, והיה צריך לקדש הכתיבה פעם שניה, ומכיון שלא עשה כן הרי זה פסול.
הרי זה דומה להפסק בין ברכה לתחילת עשיית מצוה, שהפסיד הברכה. משא"כ לאחר שהתחיל תחילת המצוה הרי כבר חלה הברכה, ואע"פ שהפסיק באמצע עשייתו עדיין הברכה תקפה.

יום רביעי, 1 בפברואר 2017

יום שלישי, 31 בינואר 2017

מ"ם פתוחה שנסדקה

המ"ם נסדקה ונפרדת לכעין כ"ף ווי"ו.
לדעת רוב הפוסקים במקרה זה - יש לשאול תינוק האם יכירה כמ"ם או כשתי האותיות הללו. אם יכירה כמ"ם מותר לתקנה, ואם לאו פסולה ותיגנז.

ריוח בין התיבות

אין ריוח מספיק בין התיבות 'ה' נתן' - צריך לשאול תינוק - על ידי שיראה בשורה זו הרווחים שבין התיבות, אם יחשוב זה כאן ריוח המפריד - כשר, ואם לאו אין למזוזה זו תקנה.
התיבות 'הזאת בחדש' סמוכות ביותר, מ"מ יש ריוח מעט ביניהם [כדאי להגדיל]
הבעיה שרגל הת' למטה סמוכה ביותר לב' של בחדש. מבואר בשו"ע רבינו [סי' לב סעיף לו] - שאם תינוק יטעה ולא יוכל לקראם כב' תיבות - יש להחמיר [עד שיתקן, אם אפשר לגרורו מעט מאוד משתי האותיות להרויח יותר].
אין ריוח מספיק בין התיבות 'אלקיך בכל', מ"מ היות שמסתיימת באות סופית - כתב הבני יונה [יו"ד סי' רעד] שניכר הריוח בין התיבות. ויש לסמוך על סברתו שלא לגנוז פרשיות תפלין.
נראה לי שלא אמר הבני יונה דברו אלא בכה"ג שהריוח מצומצם מעט, שמהני מה שלפניה אות סופית, אבל אם היו התיבות סמוכות ודבוקות זו לזו כריוח שאר האותיות שבתוך תיבה, לא אמר סברא זו להקל.