יום שישי, 23 ביוני 2017

שאלות בקביעת מזוזה

פתח מכניסה של הבית לסלון הבית, הפתח רחב, ומצד ימין יש רק בליטה מועטת לצורת הפתח.
חייבת במזוזה בלי ברכה [כי אין בה דלת] במקום המסומן, שהוא טפח החיצון של הפתח.
כניסה מגארג' לחדר הבית, ויש בה דלת הנפתחת לתוך הבית, אך מצד ימין יש רק סיום הקיר ואין בליטת מזוזת משקוף מתאימה.
חייבת במזוזה בלי ברכה [בגלל שלדעת הרמב"ם ושו"ע נראה שפטור, כי צריכה שתי מזוזות שער ממש] בצד המסומן, שהוא ימין כניסה לבית.

יום חמישי, 22 ביוני 2017

גג הבי"ת בולט ימינה

אמנם נראה שכשר, כי לא נשתנה הרבה מצורתה, מ"מ ראוי לשאול תינוק כי יש כאן שינוי מעט מצורתה.

יום שלישי, 20 ביוני 2017

שאלות על צדי"ן

בצד"י נפסק היו"ד הימני מהגוף [אין לו חיבור ירך כלל] ע"פ הדין אם נראה לנו ברור שנפרד לשתי אותיות אחרות [נו"ן, יו"ד] הרי זה פסול שאי אפשר לתקן.
נראה לי שבמקרה זה [שלפנינו] אפשר לשאול תינוק, כי אין זה ברור לעינינו שנשתנה ליו"ד ונו"ן.
יש לדון בזהירות במקרים כאלו. 
הצד"י נתמלא דיו ובטל צורתו.
הצד"י הזה כשר, כי צורת הנו"ן ניכרת, והיו"ד אינה מחוברת בקצה של הכפיפה [שאז היתה בעיה של צורת ע'].

יום ראשון, 18 ביוני 2017

בי"ת - ספק כ"ף

הבי"ת הזה אינה מרובעת דיה למטה ואינה עגולה לגמרי - ולכן היא ספק בי"ת ספק כ"ף, וחייבים לשאול תינוק.
רק אם תינוק יקראנה היא כשרה, ואז פשוט שיש לתקן ריבוע העקב.
זו דוגמא קלאסית - למה התכוונו הפוסקים "בי"ת שדומה לכ"ף מעט צריכה שאלת תינוק".

רי"ש - אין בה שיעור ירך

כדאי לראות גם בהגדלה
גג הר' עבה, ולכן לא נשאר שיעור מתאים בירכה של האות.
שיעור הירך צ"ל מלוא אות קטנה - ואני מפרש הדבר כעובי גגה של האות, וכאן בגלל העובי נחסר מהשיעור.
פשוט שמכיון שצורתה מוכחת עליה, מותר וחייב לתקנה בהוספת דיו לשיעור מתאים [ואח"כ אפשר לגרר מעט מעובי הגג - אם ירצה].

יו"ד - הרגל ארוכה מדי

העולם מכשיר את היו"ד הזה, כי עיקום הרגל מוכיח שאינו דומה לוי"ו.
אני חושש לפוסלו משום שמ"מ שיעור ירכו שיעור וי"ו ולא שיעור יו"ד. כי שיעור אורך הירך שביו"ד קצרה מעובי הראש [שיעור קולמוס] ובוי"ו דוקא ארוכה מקולמוס, וכאן שיעורו כוי"ו. אמנם זה בודאי פסול לו', מ"מ גם לי' יצא מכלל שיעורו.
מ"מ מאחר שכל תינוק יכירנו, יש לתקנו בהוספת דיו לבסיס הראש של הי' כדי למעט אריכות הרגל.

ראה תחת התו "יו"ד ארוכה" דוגמאות נוספות, ומספר מאמרים המבארים הדבר.

יום רביעי, 14 ביוני 2017

דיבוק עבה בין גג הל' לירך כ"ף פשוטה

אע"פ שאנו מחמירים בדיבוק עבה [עובי כלל הגגות שנדבקו זה לזה] -
נראה לי שבמקרה שלפנינו יש להקל, ולהתיר לגרור בין הל' לכ"ף, כי אינו מבטל צורת שום אות אחת מהן.

יום שלישי, 13 ביוני 2017

בליטה קטנה בכ"ף ורי"ש

 
 
אין למהר ולפסול הכ"ף והרישי"ן בגלל בליטות קטנות, או פגם בגוף האות שמייצר בליטה קטנה - כי אין כאן עקב הבי"ת [בכ"ף] או זוית ועקב הדלי"ת [ברישי"ן] -
עלינו להסתכל על כללות צורת האות [ונזכור שמדובר כאן בתמונה מוגדלת] והאותיות בכללות נראות בצורתן הנוכנה, אלא עלינו לשאול תינוק, ואם הוא מכיר היטב האות היא כשרה, ויש לתקן בכתיבה או אפילו בגרירה מעט להיטיב ולשפר הצורה.

יום ראשון, 11 ביוני 2017

ה"א - קוץ יורד וסותם מעבר לחללו

 
בשתי התמונות יורד קוץ מקצה גג הה"א - הגם שאינו נוגע לירך, מ"מ גורם שבעצם החלל אינו מפולש ופתוח לחוץ.
מצורת הה"א שקו שמאל שבה אינה שלימה, כלומר יש אויר מפסיק בין הגג לירך שלמטה. בתמונות הללו, הגם שאין חיבור הגג לירך, מ"מ המעבר סתום.
אני חושש שמא יש בזה פסול, ועכ"פ אין זה צורתה הנכונה. ונראה שצריך לתקנה בגרירה, כלומר לגרור עוקצים הבולטים הללו.

יום שישי, 26 במאי 2017

שאלות בקביעת מזוזה

מטבח מיוחד לפסח, סגור ללא מוצא והדלתות נפתחות החוצה לכיוון הבית.
חדר שמשתמשים בו רק שבוע אחד בשנה בדיור רגיל [מטבח נחשב למקום דיור, מקום הכנת מאכל] חייב במזוזה בברכה. ולפי מנהג חב"ד שבחדרים הפנימיים יש לקבוע לפי היכר ציר, יש לקבוע [כמסומן] ביציאה מהמטבח לכיוון הדירה, כי הפתח והדלתות נחשבות של הבית, ולא של המטבח.
מעבר [פרוזדור קטן] לחדרים פנימיים - יש לקבוע מזוזה בלי ברכה [כי אין דלת] בצד ימין לכיוון החדרים הפנימיים [כמסומן]. בגלל שנידון כבית שער ולול בין החדרים [אע"פ שהוא לעצמו אינו חדר דיור, אלא מעבר בלבד].

יום חמישי, 25 במאי 2017

כ"ף פשוטה צרה

הכ"ף צרה מדי - צריך לשאול תינוק אם היא כ"ף או מין נו"ן. ואם יקראנה כ"ף, יש להוסיף לה מעט ראש.

טי"ת - ראש ימני גולם

ראש ימין בטי"ת צ"ל כראש וי"ו [בכתב חב"ד] או יותר רחב [בכתב הב"י]. אבל כאן הוא גולם בלבד - חייבים לתקנו בהוספת דיו.

יום רביעי, 24 במאי 2017

וי"ו גולם

הוי"ו גולם, אין לו ראש והוא פסול.
אי אפשר לתקנו בתפלין ומזוזה שלא כסדרן.

יום שני, 22 במאי 2017

פתח בין חדר קטן סתום לחדר גדול

כתב בשלטי הגבורים [בסוף הלכות מזוזה לרי"ף] בשם ריא"ז:
וכן נראה בעיני שאם היה בית גדול פתוח לבית קטן שאין בו ארבע אמות בין שהיה היכר ציר לצד הבית הגדול בין שהיה היכר ציר לצד הבית הקטן חייב במזוזה שפתחו של גדול הוא נחשב, והרי הוא כבית הפתוח לרשות הרבים או לגינה שהוא חייב במזוזה ואפילו אם היה היכר ציר מבחוץ.

ביאור דבריו: אע"פ שבית קטן פטור מצד עצמו כי אין בו שיעור דע"ד, מ"מ הפתח חייב במזוזה מצד שהוא פתחו של גדול. ואע"פ שהבית הקטן סתום ואין לו יציאה (וכן הבינו פשט דבריו, בדע"ק סי' רפו ס"ק יט, ומנחת פתים יו"ד רפו סעיף יג) מ"מ פתח זה חייב כפתח לבית [חדר] הגדול, כאילו היה פתוח חדר זה לרחוב.
והיות שהחיוב כאן רק מצד החדר הגדול, לא שייך לילך אחר היכר ציר. כי היכר ציר מברר החיוב בין שני החדרים החייבים, אך אינו חשוב בין מקום חיוב [בית] למקום פטור [רחוב, גינה, או חדר קטן שאין בו דע"ד]. ולכן יש לקבוע המזוזה בימין כניסה לבית הגדול.

שמע מינה מדברי ריא"ז:
א. בפתח שבין חדר קטן שיש בו דע"ד לחדר גדול [שמסתמא חשוב ממנו] אזלינן בתר היכר ציר [כסברת הרמב"ם, ולא כסב' רש"י].
ב. אע"פ שחדר הקטן סתום ללא פתח מוצא, לא אמרינן שנלך אחר הרגל הכניסה שהוא [בהכרח] מהגדול לקטן, אלא אזלינן בתר היכר ציר.

ב.  וכסברת הריא"ז כן דעת רעק"א בחידושיו לשו"ע (יו"ד סי' רפו סעיף יג):
בית שאין בו ד"א על ד"א פטור. דהיינו מצד עצמותו פטור ממזוזה, אבל בחדר שלפנים מחדר (שקורין קעמערכי) שיוצאים מחדר הגדול לחדר הקעמערכי הפתח ההוא חייב במזוזה מצד הגדול שיוצאים דרך פתח זו לחדר קטן, ויהא נידון חדר קטן כאויר דמ"מ חייב כאלו יוצא מפתח זו לשוק כנלע"ד בעזה"י.

פשוט שרעק"א מדבר שהחדר הקטן (הקעמערכי) סתום, ואין לו יציאה לחוץ. שהרי אם היה פתוח לחוץ, לא היה בזה חידוש כ"כ, שהרי החדר הקטן כבית שער לבית [לחדר הגדול]. ודעת רעק"א ממש כריא"ז, שאע"פ שהחדר הקטן פטור מצד עצמו, מ"מ הפתח חייב משום שהוא פתח לחדר הגדול. וממילא מקום קביעת המזוזה בימין לגדול.
אלא שריא"ז ס"ל כרמב"ם, דבכל החדרים הפנימיים הולכים אחר היכר ציר, ואילו רעק"א לא ס"ל כרמב"ם, אלא כשיטת רש"י וטור ושו"ע סי' רפט דאזלינן בתר ימין הכניסה, ולכן כתב רעק"א החידוש דאע"פ שיוצאים ממנו לחדר הקטן, כלומר היפך דרך כניסה מימין, שהרי בע"כ באים מהחדר הגדול לקטן, ואי אפשר לבוא מהקטן לגדול כי החדר הקטן סתום, מ"מ חייב בימין לפתח של החדר הגדול, משום החדר הגדול).

ג.  ויש לדקדק ל' רעק"א "שיוצאים מחדר הגדול .. שיוצאים ממנו דרך הפתח .." כי זה החידוש, דאע"פ שדרך כניסה הוא מהגדול לקטן, מ"מ כאן לא אזלינן בתר ימין כניסה על מנת לפטור, וזה ממש כסברת ריא"ז דאין הולכים אחר היכר ציר לפטור.
כלומר, בין לסברת [רמב"ם] היכר ציר בין לסברת [רש"י] ימין כניסה, היינו בין שתי חדרי חיוב לקבוע ביניהם איזה צד הוא החיוב, אבל כאשר צד אחד פטור, על כרחך החיוב הוא לצד החדר החייב, ואע"פ שהוא נגד ימין כניסה והיכר ציר.
ובזה ניחא [קושיא שרמז במנחת יצחק (ח"א סי' ח אות ב) נגד סברת ריא"ז ורעק"א] דמהרי"ל וט"ז סי' רפט ס"ל בפתח בין הבית לחצר סתומה, על כרחך הוי ימין כניסה לחצר [ולא אזלינן בתר היכר ציר] כי אי אפשר ליכנס לחצר רק דרך הבית.
דשאני התם דשתי החדרים [הבית וחצר] הוי כל אחד בן חיוב כל אחד לעצמו, ועל כן השאלה פתח זו חייבת מצד מי מהם? ובזה אזלינן בתר ימין כניסה (לשיטת מהרי"ל וט"ז ורעק"א) לקבוע איזה צד ימין לחיוב. אבל בדברי ריא"ז [ורעק"א] דחדר הקטן פטור מצד עצמו, לא אזלינן בתר שום חשיבה מאלו [היכר ציר או ימין כניסה] לפטור, אלא לעולם הוא פתח של מקום החייב בלבד.

ד.  והקשה באגרות משה (יו"ד בסוף סי' רפא. ראה גם במנחת יצחק שם שמזכיר קושיא זו) דהרי פתח זה [לגבי חדר הגדול] הוי דרך יציאה לבד. ודרך ביאה חייבה תורה במזוזה, ולא דרך יציאה.
ונראה לבאר דעת ריא"ז ורעק"א, דאע"פ שא"א לבוא תחילה מחדר קטן לגדול, מ"מ אחר שיוצאים מחדר גדול לחדר קטן, חוזרים לבוא לחדר הגדול [מהקטן] דרך פתח זו (וכ"כ סברא זו בדע"ק רפו ס"ק יט. ראה גם בלחם הפנים לבעל קיצור שו"ע סי' יא אות ג) ושפיר חשיב פתח זו "ביאה" לגבי החדר הגדול.

לענ"ד מח' האגרות משה נגד סב' רעק"א - תלוי במה שביארתי שיטת האגרו"מ וסייעתו בגדר חיוב פתחים פנימיים של הבית, נגד שיטת הדעת קדושים - ראה פורום לנושאי סת"ם: תשובת אגרות משה - קביעת מזוזה בחדרים פנימיים על פי רוב כניסה ביאור מחלוקתם.

ה.  ובספר מנחת פתים (יו"ד סי' רפו סעיף יג) מבאר דברי הריא"ז "והרי הוא כבית הפתוח לרשות הרבים או לגינה שהוא חייב במזוזה ואפילו אם היה היכר ציר מבחוץ", שלמד כן מהגמ' [מנחות לג,ב] בית שער בין גינה לקיטונית ולפי פי' [שני, ועיקר] ברש"י ההיכר ציר לצד הגינה, ונחלקו רבי יוסי וחכמים. דלר"י חייב מצד הקיטונית שהוא עיקר, ולחכמים פטור כי הגינה עיקר [כלומר היכר ציר מוכיח שהפתח הוא לצורך הגינה, שהוא מקום פטור].
ולרבי יוסי למדנו דלא אמרינן היכר ציר לפטור, וכמו בפתח הפתוח לרחוב לא שייך לילך אחר היכר ציר לפטור, הו"ה בפתוח לגינה. וכמו כן למד ריא"ז בחדר קטן הסתום, אע"פ שהוא פטור מ"מ לא אזלינן בתר היכר ציר לפטור, וחייב הפתח במזוזה מצד שהוא פתח הגדול.
ודקדק המנחת פתים שהוסיף ריא"ז "או לגינה" לרבותא, והיינו לא מיבעי בחדר קטן שאם היה ניטל החדר כולו היה מקומו אויר הרחוב והשוק, דודאי אמרינן דחייב פתח הגדול, כאילו פתוח לשוק. אלא אפילו במרפסת [באלקון, הנקרא בלשון אשכנז 'גאניק'] העומדת באויר, ואם תנטל המרפסת הרי הפתח אינו פתוח לרחוב אלא לחלל אויר העולם מעל עשרה טפחים, אעפ"כ כשם שבגינה אע"פ שהיא סתומה ואין לה מוצא, ולא אמרינן כאילו הגינה אינה והיא אויר ריק, אלא מקום פטור ישנו, כמו כן בפתח בין הבית לבלקון שאין בו דע"ד [שפטור מצד עצמו], חייב הפתח במזוזה מצד ימין כניסה לבית, משום שהוא פתח גדול.

ומכל זה יש סיוע למנהג חב"ד שנוהגים לקבוע מזוזה ע"פ היכר ציר בחדרים ומרפסות שבתוך הבית, ואע"פ שהחדר או המרפסת סתומה וא"א לבוא לתוכם רק מכיוון הבית.

ו.  אמנם כ' המנחת פתים היות שדין זה בגמרא מנחות הנ"ל במחלוקת שנויה, ומה שפסק השו"ע כר' יוסי הוא לחומרא, אבל לחכמים הרי היכר ציר למקום פטור, פוטר. א"כ במקרה של ריא"ז ורעק"א שהחדר הקטן [או מרפסת] פטור, יש לקבוע את המזוזה בימין כניסה לחדר הגדול בלי ברכה.