יום שישי, 24 במרץ 2017

סגירת בתים לשמה, אם לא אמר בפיו

שאלה:  מה הדין אם סוגר בתים סגר תפילין ורק חשב "לשם קדושת תפילין", אבל לא אמר בפיו כלום במהלך הסגירה. מה דין התפילין?
והאם חייב לפותחם ולסוגרם מחדש ולומר בפה "לשם קדושת תפילין"?

תשובה:  נראה לי שבדיעבד כשר, ואין צריך לפתוח שוב על מנת לסגור לשמה בדיבור.
כי מבואר בשוע"ר סי' לב סעי' לא בנגע לעיבוד העור דהואיל ויש מכשירים בלא לשמה עכ"פ סמכינן על זה לענין שסגי במחשבה. וא"כ יש לומר כמו כן בהכנסת הפרשיות לבתים - הרי דעת הרמב"ם שגוף עשיית הבית אינו צריך להיות מעובד לשמו כמבואר בשוע"ר סי' לב סעי' נז, וכל שכן הכנסת הפרשיות לבית וסגירת הבית ואפילו תפירתו - אינו צריך לשמה לדעת הרמב"ם, וממילא דסמכינן על שיטתו בדיעבד אם חשב בלבד ולא הוציא בפיו [עיין ביאור הלכה סי' לג סעי' ד ד"ה אפילו, דמשמע שמיקל בדיעבד אפילו לא חשב, אלא הכניסן סתם. פשיטא דיסכים בדיעבד להקל בחשב לשמה].

ראה גם: פורום לנושאי סת"ם: עשיית תפלין ותפירת ס"ת ע"י פסולים

יום חמישי, 23 במרץ 2017

צד"י פשוטה

הצד"י פסולה, נמחק כל הרגל. וללא רגל כלל [בשיעור מלוא אות קטנה] אין זה צורת צד"י פשוטה.
פשוט - היות שזה האות האחרון בתפלין, אפשר לתקנה, ואין בתיקון שלא כסדרן.

יום רביעי, 22 במרץ 2017

ריוח בתוך תיבה

הריוח בתיבה 'מזוזות' פוסל, היא נראית מחולקת לשתי תיבות.
אפשר לתקן פסול זה ע"י הוספת עובי לו' עד שתתקרב מעט לזיי"ן. [צריך לעשות את הדבר בזהירות, כדי שלא יפסל הו' אם יוסיף דיו בראשו וידמה לז'. ולכן יש לעבותו מעט מעט מלמטה כלפי מעלה, כדי שלא ידמה לעולם לז'].

יום שבת, 18 במרץ 2017

נגיעה של יו"ד לכ"ף פשוטה

יש פוסלים דבר זה משום שנעשה מעין צד"י פשוטה. לענ"ד זה כשר, ומותר להפריד.
כמובן ראוי לשאול תינוק, וכאשר תינוק יקראם כדין - בודאי כשרות.

יום שלישי, 14 במרץ 2017

שאלה בדין נמצא הפסק בגג אות בספר תורה בעת הקריאה

שאלה:  רי"ש שגגה רחבה מאוד, ויש באמצע גגה הפסק הניכר, שצד שמאל של הגג נפרד מעיקר גוף הרי"ש, ואמנם נשאר שיעור הכשר לאות רי"ש מצד ימין של ההפסק [כך שאין שאלה על צורת האות].
אמנם יתכן בעיה אחרת הפוסלת את הספר - האם נחשב הדיו המופסק כריוח בקלף, ונוצר ריוח באמצע התיבה, או אם הר' בסוף התיבה אך עומדת בסוף השיטה ונשתייר שיעור ט' יודי"ן - האם נאמר שדיו זה ייחשב כקלף ריק ונותר שיעור פרשה פתוחה [או כה"ג באמצע השיטה וישתייר ט' יודי"ן שיעור פ' סתומה], או שמא מועיל הדיו שהוא המשך גג הר' ליחשב כסתימת הריוח, ולא נפסלה הספר משום ריוח במקום שאינה צריכה?
ומה הדין אם אירע זה באמצע קריאת התורה, האם צריך להחזיר את הספר ולהוציא ספר אחר כשר? או שמא אע"פ שזה פוסל, אבל מ"מ אין זה מהפסולים שחייב עבורן להוציא ספר אחר?

תשובה:  אמנם נראה שכל שנפסק הדיו מהאות אינו בכלל האות, ולכן אם מחמת הפסק זה ישאר ריוח בתוך התיבה, או ריוח שיעור פרשה צריכה לפסול הספר, משום תיבה מופסקת לשתים, או ריוח פרשה במקום שאינה צריכה.
מ"מ לענין הוצאת ספר אחר באמצע קריאה נראה להקל, דרק הפסק ניכר שהדיו הנפסק כעין גוף אחר, מעכב ויש להוציא ספר אחר - אם נשתייר שיעור הפוסל כנ"ל. אך אם ההפסק אינו ניכר כל כך, ואדרבה נראה כל האות גוף אחד - יש להקל ולומר שלעינים אין נראה כאן ריוח בתוך תיבה, וכן לא ריוח פרשה, ואין צריך להחזיר הספר מחמת זה. 

יום שלישי, 7 במרץ 2017

זיי"ן קטנה כשיעור מלוא אות קטנה ועוד

הז' קצרה - היא כשרה, שהרי נשאר בירך שיעור מלוא אות קטנה (כמלוא יו"ד) ועוד. אבל אם היה נשאר בה רק בדיוק שיעור עובי יו"ד [כמלוא אות קטנה] בלבד, לא היתה כשרה, כמו שביארתי במקום אחר (החילוק בין האותיות ו' ז' לאותיות ד' ור').

יום שני, 6 במרץ 2017

מ"ם סתומה עגולה בפינותיה למטה

המ"ם גופה מרובעת אך פינותיה שלמטה עגולות. לדעת שו"ע אדמו"ר בודאי מועיל שאלת תינוק, ואם יקראנה מ"ם [מסתמא כך יהא] יש לתקן זויותיה ותהא כשרה.
אך לדעת הדרכי נעם המובא במקדש מעט [וכך נראה דעת המקדש מעט עצמו להלכה] פסולה, כי זויותיה עגולות.

מחלוקתם נתבארה במאמרים: פורום לנושאי סת"ם: החליפו שיטתם?!פורום לנושאי סת"ם: פסול משום שאינה כתיבה תמה
מ"ם זו שאלת תינוק, אם לא יטעה בה כסמ"ך.

יום שישי, 3 במרץ 2017

למ"ד נכנס לחלל דלי"ת

אמנם אסור שראש הלמ"ד יכנס לכתחילה בחלל של שום אות אחרת, ובודאי לא לחללה של ד'. מכל מקום בדיעבד, כאן הד' כשרה, כי ראש הל' נמצא בצד ימין של הד' רבתי ובודאי אינו משתנה כלל לה"א בכך.
כאן עוקץ הל' נכנס לגמרי בחלל הד' עד שנשתנית לה' ופסולה. בתפלין ומזוזה אי אפשר לתקנה, ותיגנז, כי נשתנית האות ד' לצורה חדשה.
כאן עוקץ הל' נכנס מעט לחלל ד' רבתי. יש לשאול תינוק, ע"י כיסוי מתחת לסיום רגל ימין של הד' - אם יקראנה ה"א הרי זה פסול, ואם יקראנה ד' כשרה.
בספר תורה שמועיל תיקון - עוקץ הל' נכנס לד'. יש לשאול תינוק בכיסוי כנ"ל, אם יכירנה כד' יש להכשיר (וראוי לכתחילה למחוק מעט מאורך רגל ימין של הד'. הרגל בלאו הכי דהויה וצריכה תיקון). ואם יקראנה ה' אז פסולה וחייבת תיקון, ויש למחוק כל רגל ימין של הד' ולחזור ולכתבה קצרה מעט כדי שהראש לא יהא בחללה (כל כך).
פשוט שא"א למחוק מראש הל' - כי הוא שייך לשם קדוש. אמנם מכיון שצואר הל' דהוי יש להוסיף עליו דיו, ואפשר בכך להרחיב מעט את ראש הצואר בצד שלמטה, כדי שעיקרו לא יהא כלל בחלל הד'.

ראה דוגמאות נוספות והסברים בכתבות שתחת התוית - למ"ד לחלל אות - התוית נמצאת בסוף העמוד ועל ידי הקשה תפתח

יום חמישי, 2 במרץ 2017

גולם פסול

לענ"ד יו"ד העליונה של האל"ף הוא גולם, כי רובו המכריע מדובק לגוף, והמעט הטפל שבולט אינו גוף ועיקר היו"ד.

יום שלישי, 28 בפברואר 2017

שתי שמות סמוכות במזוזה

השמות ה' אלקיך בשורה השניה סמוכות - יש לשאול תינוק אם מכיר אותן כשתי מלים או כמלה אחת.
אם מכירן כשתי מלים - כשר.
ואם לאו - פסול. ואי אפשר לתקן את המזוזה הזאת, כי אין רשות למחוק מהשם (אלא על מנת לתקן אותיות השם עצמו, ולא) על מנת לתקן המזוזה.

יום שישי, 24 בפברואר 2017

רי"ש

אני חושש שהר' הזו פסולה משום שינוי בולט בצורתה [יש כאן גם תרתי לריעותא].

פסיעה לבר מדי ארוכה


שאלה:  אם יש ההי"ן בשמות קודש שהרגל שמאל [פסיעה לבר] ארוכה. מה לעשות?

תשובה:  אם זה במקום א' או שנים - קל לתקן ע"י הארכת רגל ימין מעט עד שהשמאל לא תבלוט כל כך כלפי מטה [יש לקדש את השם בתיקון זה].
אבל אם זה בהרבה מקומות בספר יש לשאול תינוק על כמה דוגמאות בולטות של מקרה זה - אם קורא ה' הן כשרות, ויש להשאירן כך. ואם יקראן ק' או יטעה ולא יוכל לקרותן - אזי משורת הדין יש לגנוז ספר תורה זה, ולא לתקן השמות כולם [או רובם] משום שיהא הכתב מנומר, ובפרט בשמות הק' שזה גנאי גדול.

יום חמישי, 23 בפברואר 2017

תי"ו פסולה

התי"ו הזו אין לה בליטת רגל שמאל, ולכן פסולה לגמרי. היא מין חי"ת.

יום שלישי, 21 בפברואר 2017

קרע במעברתא

יש קרע במעברתא והרצועה נמשכת החוצה משם. התפלין כשרות, כי אין שיעור לרוחב המעברתא [כלומר, אינה צריכה להיות רחבה כמו רוחב התיתורא]. ומותר להדביק או לתפרה, ואפשר להדביק עליה עור כשר לחזקה.

יום שני, 20 בפברואר 2017

מתוייגת כהלכתה

שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף ה

וכתבתם דרשו חכמים שיהא כתב תם ושלם שלא תדבק אות אחת בחברתה אלא כל אות תהא מוקפת גויל מכל רוחותיה ותהא מתוייגת כהלכתה כמו שיתבאר בסי' ל"ו.
***
ביאור:
א)  רבינו מבאר כאן שתי הלכות הנלמדות מדין וכתבתם כתב תם ושלם, א. דין היקף גויל, ב. דין התגין. ומקור הדברים בטור שלומד מדין כתב תם ושלם שתי הלכות אלו, אלא שהטור מוסיף [גם] שלא יחסר קוצו של יו"ד. כלומר, כל הלכות הללו נלמדות מדין כתב תם ושלם.
וצ"ע, דרבינו ציין לעיין בסי' לו, ושם מבואר דאין התגין מעכבין לפסול [כסברת הרמב"ם ושו"ע שם, ודלא כסברת ר"ת והטור [ביורה דעה הל' ס"ת] הסוברים שתגי שעטנ"ז ג"ץ מעכבין]. ואם כן לכאורה יתן הדין דכמו"כ דין היקף גויל אינו מעכב, כדין תגין, דמאי שנא דין כתב תם זה מזה?
ולכאורה העתיק רבינו כאן סברת הטור [ור"ת] אבל למעשה לא פסק כמותם בענין התגין, כלומר דלרמב"ם ילפינן דין היקף גויל מכתב תם [כמבואר במנחות כט] אבל תגין לא ילפינן כלל. ומה שהעתיק רבינו כאן גם דין תגין, הוא להודיע מקור דין תגין לשיטת ר"ת [אלא דלא פוסק כן לעיכובא, אלא רק לכתחלה, כפי שציין לסי' לו].
וזה דוחק, דיעתיק רבינו בסתם שיטה שלא כהלכה.

ב)  ויש לדקדק למה רבינו השמיט דין השלישי שכתב הטור "שלא יחסר קוצו של יו"ד" [וכן העתיקו רמ"א כאן], שזה נלמד מדין כתיבה תמה כמבואר במנחות כט. והרי רבינו פוסק בכמה מקומות דקוץ שמאל מעכב, וא"כ אדרבה היה כותב שתי הלכות הנלמדות בגמרא מדין כתב תם ושלם שהוא פוסק בשו"ע שלו שמעכבין מדין כתיבה תמה [אלא שזה לא היה אליבא דכו"ע ממש, כי בפשטות הרמב"ם ושו"ע לית להו סברת ר"ת].

ג)  ונראה לי דרבינו כתב הדין "מתוייגת כהלכתה" על פי כל הדעות, גם לדעת הרמב"ם ושו"ע.
דבגמרא מנחות כט נלמד מדין כתיבה תמה שתי הלכות, א. שלא יחסיר קוצו של יו"ד, ב. דין היקף גויל. וכן כתב הרמב"ם בריש הל' תפלין שאם חסר קוצו של אות אחת פסול מן התורה משום כתיבה תמה ושלמה, הרי סובר גם דין הא'.
כלומר, אע"פ שקרוב הדבר דלית להו לרמב"ם ושו"ע סברת ר"ת דקוצו של יו"ד היינו השמאלי היורד מעכב, שהרי בשו"ע השמיט דבר זה. מ"מ ס"ל דין הגמרא דקוצו של אות אחת מעכב מדין כתיבה תמה, והיינו קוץ שהאות משתנית צורתה מחמת חסרונה, כגון רגל ימין של היו"ד [כפירש"י].
וקוץ זה קורא לה רבינו תג, כי תג וקוץ היינו הך. ולכן העתיק רבינו לשון הטור ומתוייגת כדינה, ולא הוסיף [גם] קוצו של יו"ד, כאן. דאע"פ שהטור העתיקם כשתי פרטים, באמת לסברת ר"ת והטור דין אחד להם, קוצו של יו"ד ותגי שעטנ"ז ג"ץ מעכבין משום קוצי האותיות, כמבואר בדברי ר"ת המובא בראשונים, דלמד ר"ת עיכוב שעטנ"ז ג"ץ מקוצו של יו"ד. וא"כ דין ומקור אחד להם בכתיבה תמה.
אמנם לרמב"ם [ושו"ע] קוצי האותיות שמעכבין, היינו קוצין המחסרים צורת האות [כגון רגל ימין של יו"ד, ותג הבי"ת לפי שיטת אדמו"ר הזקן בסי' לו בצורת אות ב, וכדומה].

ונמצא כו"ע מסכימים לדין כתיבה תמה ושלמה, דבעינן מתוייגת כהלכתה ומעכבת [כדין היקף גויל שמעכב]. אלא שלשון "מתוייגת כהלכתה" מתפרש לשתי השיטות שונה, לרמב"ם מתוייגת בקוצו של אות המשנה צורתה, ולר"ת וטור [גם] בקוצו של שמאל של היו"ד ותגי שעטנ"ז ג"ץ שהן תוספות לאות, ובכל זאת גם המה מעכבים מדין כתיבה תמה.