יום שני, 30 ביולי 2012

שינוי באות הגורם לה להתדמות לאות הפוכה

אות שנשתנתה מעט ודומה לאות אחרת הפוכה. מה דינה?
בפוסקים האחרונים דנו בכמה מקרים שיש שינוי מעט באות מכפי שציורה צריך להיות, ומחמת כן אם נהפוך אותה מלמעלה למטה או מימין לשמאל תדמה לאות אחרת. האם מחמת זה תיפסל, או שמא כשם שכל שינוי מעט כל זמן שתינוק מכירה הרי זו כשרה, אף כאן כן?
א.  אות זיי"ן שעשה בליטת רגלה נוטה מעט לימין ועי"ז יש לה כמין מושב, ונראית קצת כנו"ן הפוכה. כתב בילקוט הסופר (עמ' נג) משך את הקולמוס בסוף רגלה [של הזיי"ן] ועי"ז נעשה שם מושב, אם נראית כנו"ן הפוכה ממש פסול, ואם אינו ממש כן ויש רק בליטה מועטת ותינוק קורא זיי"ן יש להכשיר. וכתב כן בשם שו"ת מהרש"ג ח"א סי' ח.
(הציור בא רק להדגים את הבעיה. בזיי"ן הראשון יש בעיה נוספת שגגה רחב, אבל בליטת יריכה לצד ימין מועט ואינה ממש כמושב נו"ן, וכגון זה הכשירו – אלא שהנו"ן פסול משום שינוי צורת האות בגלל גגה הרחב [ותוספת שינוי מעט ברגלו]. אבל זיי"ן השני הוא פסול, כי יש לו כעין מושב הנו"ן ממש).
וכ' מהרש"ג שם [בשם שו"ת הרד"מ] דאין אנו נזקקין להפוך הקלף ולראות היאך תיראה, אלא כל שלפנינו ניכר היטב האות או ע"י הכרת התינוק, הרי זו כשרה, ולא איכפת לנו מה שבהיפוך היתה מתדמה לאות אחרת. וכתבו כן גם בנוגע לדוגמא אחרת דהיינו יו"ד שהאריך קוצה העליון עד שאם נהפוך אותה מלמעלה למטה נעשית ממש וי"ו, וכתבו שאין אנו מתחשבים בדבר זה אלא מסתכלים בתמונתה כאשר הכתב ביושר, וכיון שנראה יו"ד כשרה.
והביא דברי המהרש"ג לענין יו"ד הנ"ל בילקוט הסופר עמ' סב, וציין גם לשו"ת מחזה אברהם סי' ח, וכן למה שכ' בביאור הסופר אות מ"ם סתומה (עמ' עד ד"ה וגגה) דאם גגה של מ"ם סתומה קצרה מעט, ומעט עגולה ועל ידי כך נראית כעין סמ"ך הפוכה אין לפסלה משום זה. [ואמנם ציין בילקוט ובביאור שיש קצת מחמירים בענינים הנ"ל, אבל דעת משנת הסופר ברורה דאין לחשוש לכך].
ב.  אמנם במקדש מעט (אות מ"ם סתומה אות ו) כתב בשם הפוסקים [אמת ליעקב, דבר משה, ולדוד אמת] ס"ת שאיזה ממי"ן הסתומים עגולות למעלה כהס' למטה בעי תיקון כו' וסיים המקדש מעט ובתפלין ומזוזה צ"ע אי מהני תיקון.
כלומר שחושש המק"מ שזה שינוי צורה ושמא א"א לתקנו. ואם היה ברור לעין שהוא שינוי לא היה כותב בדרך צ"ע, אלא נראה שסברת המק"מ שמחמת שנראה כאות אחרת הפוכה יש סברא לפסול, ודלא כפוסקים הנ"ל שציינתי. [אך מדברי הפוסקים שהמק"מ הביא אין צורך לומר שסברו ממש לפסול מ"ם משום שנדמית להפוכה, אלא דרק אמרו שלכתחילה צריך תיקון. ואמנם בס' אמת ליעקב ולדוד אמת לא ברור כוונתם למעיין שם, ולכן הניחו מקום למקדש מעט להסתפק. ויש להעיר דבמשנת אברהם (סימן כג אות עז) העתיק בפשטות משמם דלא כחשש המק"מ, כלומר, דרק היכא שהתינוק לא קראו פוסל כי הוא שינוי גדול עד שהתינוק לא יקראנו, אבל כל שהתינוק מכירו הוא כשר בדיעבד. וראה ספרי אותיות הרב עמ' רלג (ציור 33), דרק בשינוי גמור יש לפסול].
והנה לא נתברר טעם חששו של המק"מ, והדבר רחוק מהסברא. ובכלל אין לחשוש לספקו של המקדש מעט נגד כמה פוסקים שנהיר להם דאין כאן חשש, וטעמם ונימוקם עמם. וזה בכלל מה שאמרו 'ברי ושמא ברי עדיף'.
ג.  ענין הנ"ל נוגע גם לענין צד"י פשוטה בכתב האר"י.
ביארתי בספרי אותיות הרב [עמ' רעט ואילך, ובאות צד"י פשוטה] דבצד"י יש דיוק מהגמרא [שבת קד] "הוסיף כפיפה על כפיפתו", כלומר הוסיף כפיפה על כפיפת הנו"ן [כי גוף הצד"י היא נו"ן, ושתיהן כפופות במושבן] והצד"י היא כפופה פעמיים. פעם ראשונה בצואר שמתעקמת קו צוארה לאחור, ופעם שניה כפיפת מושבה.
ובצד"י פשוטה הגם שנפשט כפיפת מושבה מ"מ נשתייר כפיפת צוארה לאחור ואם כן היא נוטה ימינה, ואינה יורדת ישר כפי שמצוירת בכתב ב"י. ואמנם אפשר לעשות הטיית ירך הצד"י לימין בנחת (כבכתב המיוחס, שאין לה שבירה ממש בצוארה) אבל סופרים רבים והגונים עשו הכפיפה בצוארה חד [ראה לדוגמא כת"י של הרה"ק רבי אפרים מבראד המובא בספר ילקוט צורת האותיות עמ' 701. וזה ציורו] כך שצוארה כפוף לאחור ממש. * התמונה לא יצאה לי, אמנם היא נמצאת באותיות הרב עמ' רפח ציור 9
והנה בציור של כת"י רבי אפרים הסופר הירך היורד צר.
אבל רבים עשאוהו בעובי הקולמוס כך [ציור בצד שמאל].
והנה לפי סב' המקדש מעט יש אולי חשש בתמונה זו האחרונה שנראית צד"י זו עי"ן הפוכה, אבל לאינך פוסקים אין לנו לחשוש, משום שזה ציורה האמיתי בכתב האר"י (וגם אם היה שינוי קצת מהציור הנכון, כיון שלא נשתנית לגמרי מצורתה לצורה חדשה של עי"ן הפוכה, כל שתינוק קוראה כשרה).
הציור הוא [צילום גרוע] מספרי אותיות הרב עמ' רפז. ויש להעיר שעשיתי שם הראש שמאל כזיי"ן ע"פ פשט המשתמע משו"ע רבינו בראש שמאל של הצד"י, אך לפי הנהוג שעושין אותו כראש וי"ו בכתב האר"י, הרי זה קצת יותר רחוק מעי"ן הפוכה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה