שו"ע אדמו"ר סימן לב סעיף ה
וכתבתם דרשו חכמים שיהא כתב תם ושלם שלא תדבק אות
אחת בחברתה אלא כל אות תהא מוקפת גויל מכל רוחותיה ותהא מתוייגת כהלכתה כמו שיתבאר
בסי' ל"ו.
***
ביאור:
א) רבינו
מבאר כאן שתי הלכות הנלמדות מדין וכתבתם כתב תם ושלם, א. דין היקף גויל, ב. דין
התגין. ומקור הדברים בטור שלומד מדין כתב תם ושלם שתי הלכות אלו, אלא שהטור מוסיף
[גם] שלא יחסר קוצו של יו"ד. כלומר, כל הלכות הללו נלמדות מדין כתב תם ושלם.
וצ"ע, דרבינו ציין לעיין בסי' לו, ושם מבואר
דאין התגין מעכבין לפסול [כסברת הרמב"ם ושו"ע שם, ודלא כסברת ר"ת
והטור [ביורה דעה הל' ס"ת] הסוברים שתגי שעטנ"ז ג"ץ מעכבין]. ואם
כן לכאורה יתן הדין דכמו"כ דין היקף גויל אינו מעכב, כדין תגין, דמאי שנא דין
כתב תם זה מזה?
ולכאורה העתיק רבינו כאן סברת הטור [ור"ת]
אבל למעשה לא פסק כמותם בענין התגין, כלומר דלרמב"ם ילפינן דין היקף גויל
מכתב תם [כמבואר במנחות כט] אבל תגין לא ילפינן כלל. ומה שהעתיק רבינו כאן גם דין
תגין, הוא להודיע מקור דין תגין לשיטת ר"ת [אלא דלא פוסק כן לעיכובא, אלא רק
לכתחלה, כפי שציין לסי' לו].
וזה דוחק, דיעתיק רבינו בסתם שיטה שלא כהלכה.
ב) ויש
לדקדק למה רבינו השמיט דין השלישי שכתב הטור "שלא יחסר קוצו של
יו"ד" [וכן העתיקו רמ"א כאן], שזה נלמד מדין כתיבה תמה כמבואר
במנחות כט. והרי רבינו פוסק בכמה מקומות דקוץ שמאל מעכב, וא"כ אדרבה היה כותב
שתי הלכות הנלמדות בגמרא מדין כתב תם ושלם שהוא פוסק בשו"ע שלו שמעכבין מדין
כתיבה תמה [אלא שזה לא היה אליבא דכו"ע ממש, כי בפשטות הרמב"ם
ושו"ע לית להו סברת ר"ת].
ג) ונראה
לי דרבינו כתב הדין "מתוייגת כהלכתה" על פי כל הדעות, גם לדעת הרמב"ם
ושו"ע.
דבגמרא מנחות כט נלמד מדין כתיבה תמה שתי הלכות, א.
שלא יחסיר קוצו של יו"ד, ב. דין היקף גויל. וכן כתב הרמב"ם בריש הל'
תפלין שאם חסר קוצו של אות אחת פסול מן התורה משום כתיבה תמה ושלמה, הרי סובר גם דין
הא'.
כלומר, אע"פ שקרוב הדבר דלית להו לרמב"ם
ושו"ע סברת ר"ת דקוצו של יו"ד היינו השמאלי היורד מעכב, שהרי
בשו"ע השמיט דבר זה. מ"מ ס"ל דין הגמרא דקוצו של אות אחת מעכב מדין
כתיבה תמה, והיינו קוץ שהאות משתנית צורתה מחמת חסרונה, כגון רגל ימין של
היו"ד [כפירש"י].
וקוץ זה קורא לה רבינו תג, כי תג וקוץ היינו הך.
ולכן העתיק רבינו לשון הטור ומתוייגת כדינה, ולא הוסיף [גם] קוצו של יו"ד,
כאן. דאע"פ שהטור העתיקם כשתי פרטים, באמת לסברת ר"ת והטור דין אחד להם,
קוצו של יו"ד ותגי שעטנ"ז ג"ץ מעכבין משום קוצי האותיות, כמבואר
בדברי ר"ת המובא בראשונים, דלמד ר"ת עיכוב שעטנ"ז ג"ץ מקוצו
של יו"ד. וא"כ דין ומקור אחד להם בכתיבה תמה.
אמנם לרמב"ם [ושו"ע] קוצי האותיות
שמעכבין, היינו קוצין המחסרים צורת האות [כגון רגל ימין של יו"ד, ותג
הבי"ת לפי שיטת אדמו"ר הזקן בסי' לו בצורת אות ב, וכדומה].
ונמצא כו"ע מסכימים לדין כתיבה תמה ושלמה,
דבעינן מתוייגת כהלכתה ומעכבת [כדין היקף גויל שמעכב]. אלא שלשון "מתוייגת
כהלכתה" מתפרש לשתי השיטות שונה, לרמב"ם מתוייגת בקוצו של אות המשנה
צורתה, ולר"ת וטור [גם] בקוצו של שמאל של היו"ד ותגי שעטנ"ז
ג"ץ שהן תוספות לאות, ובכל זאת גם המה מעכבים מדין כתיבה תמה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה