באתי לברר דיני נגיעת הט' לגופה, לדעת אדמו"ר הזקן:
אם הדיבוק דק בין לצד ימין של גוף הטי"ת [ציור 1], בין למטה בקרקע הטי"ת [ציור 2], [מה שנראה דעת הביאור הלכה
לפסלן], נראה שלפי שיטת אדמו"ר הזקן [שו"ע הרב סימן לו] באות אל"ף
שיש נגיעת העוקץ של היו"ד העליונה לגגה, שאינו פסול כל שנוגעת נגיעה דקה
לעצמה, הו"ה כאן אין פיסול בנגיעת הטי"ת לעצמה בנגיעה דקה.
אמנם האחרונים דנו בטי"ת
כזה מצד שינוי צורת האות, כי אמרו בגמרא שלא יעשה טיתי"ן פפי"ן,
וא"כ יש בה מעשה של פ"א כאשר היא כפופה הרבה לתוכה לצד ימין כעין ליפוף
הפ"א, או שזה עובר על דברי הברייתא שלא יעשה טתי"ן פפי"ן, שעשה הט'
כעין פ"א. (עיין ביאור הלכה, מקדש מעט, ומשנת הסופר שהביאו את הדברים ודנו
בהם).
אך רבינו שפוסק
כביאור ר"ת שיעשה בטי"ת כפיפה מעט לתוכה ולא הרבה, אבל כתב שזה לכתחילה.
ש"מ שאפילו כפפה הרבה בדיעבד אינו פסול מכח הלימוד מברייתא זו (ורבינו לשיטתו
באותיות א' וג' שדברים הנלמדים מהברייתא ע"י הראשונים, כגון סוף הגג של הא'
כפוף מעט כלפי מעלה שלמד היראים, או רגל ימין של גימ"ל יורד מעט מרגל שמאל
שלמד התרומה – אינם מעכבים בדיעבד). וממילא גם בטי"ת שכפפה הרבה ונוגעת, אין
בזה פיסול מכח הברייתא הנ"ל שלא יעשה טיתי"ן פפי"ן – לשיטתו, ומצד נגיעה
של האות לעצמה, גם אינה פוסלת כמבואר בנגעה עוקץ היו"ד של הא' לגגה.
אמנם נראה לי שאם יש
בה נגיעה עבה, כגון כל קצה ראש ימין הכפוף בעביה נוגעת לצידה הימני [ציור 3], או נוגעת נגיעה עבה של כל עובי הראש למטה בקרקע הטי"ת, הרי זה פסול, מדין נגעה כל ראש היו"ד
העליונה של הא' לגגה, וכן שאר נקודות כגון ראשי השי"ן ונקודת הפ"א
שנוגעות בגופן בכל עביין [הנקרא "קו משוך בשוה" שהוא פסול כפסק
השו"ע בסימן לב], הו"ה במקרה זה של הטי"ת, הרי זה כעין קו משוך
בשוה, שהרי סוף ראש ימין צ"ל מופרד מגוף הט' כמו שהיודי"ן של הא' של הש'
והפ' צריכין להיות ראשן מופרדות מגוף האות, וכמו ששם פוסל בדיעבד, הו"ה
בטי"ת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה